הכרעת דין בתיק הע"ז 1230-09

1.         נגד הנאשמים הוגש כתב אישום במסגרתו יוחס לנאשמת 1 עבירת העסקת שבעה עובדים זרים ללא חוזה עבודה ובניגוד לסעיף(1)ג, 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: " חוק עובדים זרים") ולנאשם 2 עבירה לפי סעיף 5, ו- 2(ב)2 לחוק עובדים זרים.

2.         הנאשמת 1, "מ.צ.פ.ה בע"מ", ח.פ 511483372 (להלן:" הנאשמת") הינה חברה שבבעלותה מפעל מצפא באשדוד העוסק בציפוי וצביעת אלומיניום.

3.         הנאשם 2, מר איתן יובל, ת.ז. 022183784 (להלן:" הנאשם"), היה  בזמנים הרלוונטיים מנכ"ל הנאשמת.

4.         על פי כתב האישום, ביום 8.6.04 ערכו מפקחי משרד התמ"ת ביקורת במפעלה של הנאשמת באשדוד (להלן:" האירוע"), בעת הביקורת נמצאו באתר 7 עובדים זרים כמפורט בכתב האישום, אשר עסקו בעבודות שונות במפעל. הנאשמים לא המציאו חוזי העסקה עם העובדים נשוא כתב האישום.

5.         מטעם המאשימה העידו מר שמעון זיטזג ומר ירון הלפגוט, מפקחי משרד התמ"ת שנכחו בביקורת שנערכה במפעל המאשימה. כן הוגשו תעודות עובד ציבור של גב' זהבה קדוש רכזת תיעוד במינהל אוכלוסין (מא/2-מא/8).

הנאשם 2 העיד בפרשת ההגנה.

6.         בתום הבאת הראיות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

7.         הנאשמים לא כפרו בעצם העסקת העובדים הזרים, אלא כפרו בטענת המאשימה לפיה העובדים הועסקו ללא חוזה העסקה, וטענו כי העובדים הועסקו באמצעות חוזה העסקה שנחתם בין הנאשמת 1, חברת כח אדם "ידיד" והעובדים עצמם (להלן: "חוזים משולשים"). לטענתם, התנהלות זו היתה מקובלת במועד האירוע - בשנת 2004.

8.         עוד טענו הנאשמים כי חוזי ההעסקה המשולשים הנ"ל, היו מצויים בחברת כח האדם "ידיד" וכי במועד האירוע לא נדרשו להמציא את החוזים המשולשים הנ"ל וכעת, לאחר שחלפו שנים ממועד האירוע, וחברת כח האדם "ידיד" איננה פעילה עוד, לא ניתן לאתר את החוזים הנ"ל, וחלוף הזמן הרב ממועד האירוע ועד למועד הגשת כתב האישום פוגע בהגנתם.

הכרעה

9.         נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא נושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו,אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נושא כתוב האישום, במידה של למעלה מספק סביר, היינו, מידה גבוהה של הסתברות הגובלת בוודאות, אם כי אינה מגיעה לכלל ודאות מוחלטת.

10.        לאור דברים אלו, עלינו לבחון האם עמדה המאשימה בנטל מעל לכל ספק סביר, להוכיח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

            ראה: יעקב קדמי על הראיות, חלק ד',עמ' 1648 (2009)

11.        כאמור, הנאשמים לא כפרו בעובדה שהנאשמת העסיקה 7 עובדים זרים, במועד הביקורת של משרד התמ"ת. משהעסיקה הנאשמת את העובדים הזרים, הרי שעל פי הוראות חוק עובדים זרים, היה עליה לחתום עימם על חוזי העסקה.

12.        הנאשמים לא המציאו במועד הביקורת,  או במעמד חקירתו של הנאשם 2  במשרדי התמ"ת חוזי העסקה כנדרש, ורק בפני בית הדין טענו בפעם הראשונה לקיומם של חוזים משולשים עם העובדים.

13.        למעשה, כאשר נחקר הנאשם 2  ביום האירוע במשרדי התמ"ת, אמר במפורש כי אין בידיו חוזי העסקה ( דוח החקירה מא/9):

" כרגע אין לי חוזה עבודה מול העובדים אולם לאחר שהסברת לי מה המשמעות ואת הצורך בחוזה, אני אעשה חוזה מול כל עובד ועובד בעברית ובשפתו של העובד ואשלח לכם עותק מחוזים אלו תוך שבועיים מיום זה".

14.        ב"כ הנאשמים טען כי הנאשם התכוון באמירתו הנ"ל לכך שאין לו חוזה עבודה ישיר עם העובדים, אולם יש חוזה משולש בין הנאשמת מס' 1 לבין חברת כח אדם "ידיד" והעובדים עצמם. פרשנות זו איננה מקובלת. היא איננה עולה בקנה אחד עם אמירתו של הנאשם בחקירתו, איננה מתיישבת עם עדויות הצדדים וההיגיון הבריא, ואף איננה מתיישבת עם  נסיבות העניין.

הנאשם העיד בפני בית הדין כי: "אני מודה שבעדות לא כתוב שיש חוזה משולש" (עמ' 16 מול שורה 26).